עבדאללה נ' אלקטרו קובי בע"מ

החלטה

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך של 10,392 ₪.

על פי כתב התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם לפיו, סיפקה הנתבעת לתובע סחורה של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בסכום כולל של 57,900 ₪ ששולם על ידי התובע ב- 17 המחאות לפירעון עתידי. מאחר וחשבון התובע הוגבל, הגיעו הצדדים לידי הסדר לסילוק חוב התובע שנחתם ביום 9/9/12 (להלן: "ההסכם").

כעולה מההסכם, חובו של התובע לנתבעת עמד על סך 57,900 ₪ והוא עתיד להיפרע באמצעות שיקים שמסר התובע לנתבעת, בסכום של 1,608.33 ₪ כל שיק. הנתבעת מחזיקה בשיקים של התובע שחוללו אצל הבנק המושך וחלקם חזרו מסיבת "אין כיסוי בחשבון". במסגרת ההסכם, התחייבה הנתבעת להחזיר לידי התובע את כל השיקים שמסר התובע לידיה במסגרת ההתקשרות, שיקים אלו פורטו ברשימה בהסכם.

עוד נקבע בהסכם (בסעיף 3) כי הנתבעת תחזיר לתובע, 4 שיקים המשוכים על שם ציקטואי בני, לקוח של התובע, על סך 740 ₪ כל שיק.

בהסכם נקבע סעיף שיפוי, לטובת התובע, במידה ויפתחו הליכים כנגד התובע בגין השיקים המופיעים בהסכם.

עוד נקבע בהסכם (בסעיף 4), כי שיק המופיע ברשימה לעיל ולא הושב לידי התובע במעמד חתימת ההסכם, מתחייבת הנתבעת להעבירו לידי התובע בתוך 20 ימים מיום חתימת ההסכם.

סעיף 6 להסכם קובע כלהלן: "הזוכה מתחייב עם חתימת הסכם זה להמציא את השיקים החסרים אשר לא נמסרו לידי החייב ביום חתימת הסכם זה שמס' 15 יום לאחר פירעון כל שיק, תוך 20 יום כאמור בסעיף 3 לעיל, וכי אי קיום סעיף זה מהווה הפרה יסודית להסכם זה בהתאם לפקודת (כך בהסכם) החוזים (תרופות)."

הפרה יסודית של ההסכם מחייבת את המפר בתשלום כספי בסך של 10,000 ₪, ללא הוכחת נזק.

לטענת התובע, שיקים שמספרם 10217,10218,10219 ו- 10295, טרם הוחזרו עד למועד הגשת כתב התביעה והוא אף קיבל התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים מצד ג'. משכך, משלא הוחזרו השיקים לידי התובע, הדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם, והתובע זכאי לפיצוי המוסכם בסך של 10,000 ש"ח.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, נתמכת בתצהיר של מר אליעזר קובי. לטענת הנתבעת, עשתה חסד עם התובע שלא פעלה לגביית השיקים שחוללו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל והגיעה להסדר חוב מיטיב עם התובע. במעמד החתימה, לטענת הנתבעת, החזירה לידי התובע את כל השיקים שהיו בידה, למעט 4 שיקים על סך 3,500 ₪ כל אחד, שהיו במעמד החתימה אצל סוחר אחר, ועל אף מאמציה טרם עלה בידה לקבלם מאותו סוחר.

לטענת הנתבעת, על פי ההסכם, פועל יוצא של הפרת ההסכם, הינו ביטול הסדר החוב שסוכם בין הצדדים, ביטול הסכמת הנתבעת לפריסת החוב של התובע, והעמדת מלוא יתרת החוב הקיים של התובע כלפי הנתבעת בסך של 45,034 ₪ לפירעון מידי.

בדיון שהתקיים בבקשת רשות להתגונן, ביום 10/12/13, התייצב לדיון מר איתי קובי, בנו של המצהיר, שביקש להחליף את המצהיר, שהוא בן 70 ואינו מרגיש טוב ולהיחקר תחתיו. לאחר שמר איתי קובי הצהיר שכל האמור בתצהיר אביו ידוע לו ומאשר את האמור בו, נחקר מר איתי קובי בחקירה נגדית.

במסגרת הדיון, ולאחר שמר קובי העיד כי ביום 30/4/13 הוחזרו השיקים לידי התובע, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ככל שיוכח שהשיקים שמספרם 10217-10219 – 10295 הוחזרו לידי התובע, תמחק התביעה ללא צו להוצאות. לשם כך, ניתנה לנתבעת אורכה של 14 ימים, להגיש הודעה בכתב לאופן מסירת השיקים לידי התובע.

ביום 25/12/13, מסרה הנתבעת הודעה בכתב, כי השיקים מצויים בידה והם ימסרו במסירה ידנית לב"כ התובע.

מנגד, הגיש התובע בקשה למחיקת בקשת רשות להתגונן ומתן פסק דין.

לאחר ששקלתי את הנסיבות שלפני, ובהינתן האמור לעיל, אני סבורה שיש להתיר לנתבעת להתגונן כנגד התביעה, מאחר ויש בפיה טענת הגנה הראויה להתברר בהליך עיקרי, בהתחשב בנסיבות עריכת ההסכם ונוסח ההסכם שצורף לכתב התביעה.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה ומתירה לנתבעת להתגונן כנגד התביעה.

נוכח סכום התביעה יעבור ההליך לפסים של סדר דין מהיר והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות הדין.

נוכח השינוי בזהות המצהירים, כמוסכם, אני מורה לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן ערוך לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, 45 ימים לאחר המצאת מסמכי התובע, בהתאם לתקנה 214ב1 לתקנות.